השיר כל אחת היא קול נכתב על מנת להזכיר לנו, הנשים, שלכל אחת הניגון שלה.
לכל אחת הרצונות שלה, האמירות שלה, האפשרויות שלה לעצמה ולאחרים והגבולות שלה לעצמה ולאחרים.
כל אשה מנגנת את ליבה, ביטנה וגרונה באופן אחר.
השיר הוא תזכורת להתחיל להשמיע !
תזכורת להתחיל לנגן את הניגון שלנו !
לנגן מנגינה בהירה וברורה – לעצמינו וכלפי אחרים.
מי כמוני יודעת שתקופת כוונון הכלים (כשם שתזמורת מכווננת את כליה לפני קונצרט), עשויה לקחת זמן, אפילו זמן רב (ולעיתים זמן רב מאד, שעלול לגרום לנו לעיתים להתייאש, לסגת, להיכנע למצב של קיפאון, להרים ידיים ולהמשיך בזרם הרגיל של חיינו). זו תקופה שלעיתים כל מה שאנו שומעות בה נשמע כמו בליל צורם של אמירות, של רצונות, של שאיפות, של חלומות.
ההחלטה שלי לחזור לטפל, לחזור למהות שלי, לאלמנט שלי, סימנה את תחילת הקונצרט הפרטי שלי.
הכלים שלי כבר היו כל כך מכווננים
וקהל חלקיי באולם הפנימי שלי כבר התעייף מלמחוא כפיים שאתחיל.
עוד רגע ראיתי אותו קם ומתחיל לעזוב את האולם.
"אנחנו והעולם מחכים לשמוע, יעלי..
את ברורה ומכווננת כבר מזמן, עכשיו היי אמיצה!"
אז קמתי, בדפיקות לב מהירות,
שחוזרות על עצמן, בינתיים, באופן כמעט יומיומי,
אבל אני מנגנת.
……………
מדיטציה ודמיון מודרך " כל אחת היא קול ":
אפשרויות לעבודה עם המילים:
*להקליט את עצמי לעצמי ולשמוע
*להקריא לחברה טובה ואז לשמוע אותה מקריאה לי.
……………
כל אחת היא קול.
עצמי עינייך.
אפשרי לגופך לנוח לרגע אחד.
קחי כמה נשימות עדינות ואט אט אפשרי לגופך להרפות יותר ויותר.
הגוף נשמט בעדינות לתוך עצמו, מוחזק ומורפה, מוחזק ומרפה.
נושם ומתרכך.
נמס.
לאט לאט מצאי את מרחב הנוחות שלך והרפי לתוכו.
הרפי את הפנים, מצח , לסתות, סנטר ופה.
הרפי את פנים חלל הפה.
כתפיים נשמטות, נחות.
בית חזה נרגע ומוותר לרגע.
אגן כבד ורפוי.
רגליים נינוחות.
הרפי ונשמי.
כשאת כך, דמייני שאת אוחזת בידייך איזשהו כלי, כלי נגינה שמותאם רק לך באופן הכי מדויק שיכול להיות. כלי דמיוני או מציאותי. אין הדבר חשוב כלל.
הוא הכלי המיוחד שלך ואין דומה לו. הוא מתאים לך בדיוק בגודל, בצורה ובצבע. קל לך להחזיק בו ויכול להיות שאת נשענת עליו או הוא עלייך. ואולי הוא כרוך סביבך, או לידך ,זכרי שהכל אפשרי.
הנגינה בו אינה דורשת מאמץ. להיפך – נגינה בו משחררת.
דמייני שאת אוחזת בו בידייך ושימי לב –
האם זהו כלי נשיפה, כלי מיתר, כלי הקשה או כל כלי אחר…?
מה גודלו? מה צבעו? מהי צורתו? איך את אוחזת בו?
שימי לב לצלילים המיוחדים שאת מפיקה…כיצד הם נשמעים? נעימים? צורמים? אחרים?
ולו יכולת לתמלל את מה שאת מנגנת…
מה היו המילים שהיו יוצאות מכלי הנגינה שלך ?
מהם המשפטים שבאופן דמיוני נשלפים מתוך תיבת התהודה של כלי הנגינה שלך ?
מה בעצם את אומרת?
תני לעצמך דרור בנגינה / באמירה וכבדי כל מנגינה שאת יוצרת וכל אמירה שלך ללא ביקורת וללא שיפוט.
אפשרי לדברים לשהות בחלל הפנימי שלך לזמן מה, התענגי על יצירתך/אמירותייך/ניגונך…
לאט לאט ובזמנך… שבי והרפי בעודך מאפשרת למנגינה להרפות ולהתרחק…
נשמי עמוק ונסי להדהד לעצמך מילה, תחושה, רגש, צליל, חוויה או כל סימן אחר שיהוו מעין חוט מקשר דמיוני בינך לבין מה שחווית זה עתה.
וכשאת מוכנה… פקחי עיניים.
דמייני חיוך עדין וקטן שמתפשט בין שתי הגבות.
אפשרי לחיוך אמיתי לצוץ בקצות השפתיים שלך, אם הוא מבקש.
אמרי תודה לעצמך ולתודעה שלך על החוויה שהובאה בפנייך.
