ליווי רוחני מהווה עבורי חלק מזכויות הנשמה שלנו על פני העולם הזה. אני מאמינה כי זכותה של הנשמה לקבל ליווי מרגע לידתה ועד רגע לכתה מן העולם, וזכותו של כל אדם לא להיעזב, עד שהוא מחליט לעזוב. זכותו של כל אדם שיקבלוהו לעולם לתוך ידיים אוהבות וזכותו ללכת מן העולם מתוך ידיים אוהבות. אני מרגישה אמונה זו בכל רמ"ח אבריי. אני קוראת למלווה הרוחנית "תומכת פרידה", כמו "תומכת לידה", רק מן הכוון השני.
אני רואה זכות גדולה ללוות נשמה של אדם עד נשימתו האחרונה ופרידתו מן העולם הזה. אני רואה זכות גדולה בלהדהד את הרוחני. תמיד הייתי רוחנית, מחוברת ומרגישה את הגדול ממני ואני שמחה שקיים תחום כמו הליווי הרוחני, שנותן כל כך הרבה מקום להדהוד הזה.
ליווי רוחני פוגש אותי בין הקצוות של בדידות לעומת אהבה. כל כך הרבה אנשים מתים בודדים, כל כך הרבה אנשים מרגישים בודדים ליד כאלה שעומדים למות…כל כך הרבה בדידות ללא אהבה, הכלה, הבנה ומתן תחושת שייכות. אני רוצה להיות מאלה שמחזיקים את נר האהבה במקום בו שולטים בדידות וכאב. יש לי אמונה אדירה בכוחה המרפא של האהבה. ליווי רוחני מהדהד אהבה דרך מבט העיניים, דרך ההכלה והנוכחות של המלווה, דרך הקול, דרך ההתכוונות, דרך מגע היד, דרך המילים ודרך השתיקות, דרך שאלות פתוחות ודרך ההקשבה לתשובות, דרך העירסול האנרגטי שקורה במפגש, דרך זה שיש מי שמחזיק אותך עד הסוף, נמצא שם ולא הולך.
במפגש של ליווי רוחני אני מבקרת את האדם במקום הפיזי שבו הוא נמצא. אם האדם מאושפז בבית אני מגיעה לביתו או לבית החולים או להוספיס.
המפגש הוא ביקור שלי את הכאן-ועכשיו של האדם אליו אני מגיעה. לזמן שעון אין ממש מקום. הביקור יכול להיות קצר או ארוך…שנינו נהיה קשובים לזמן האחר שבינינו ונדע מתי די. ליווי רוחני יכול לקרות ממבט אחד מעיניים מכילות ומקשיבות ויכול לקרות אחרי שעה של דיבורים. אין לכך שום כללים.
מה עושים במפגש של ליווי רוחני ? אז בעיקר לא עושים. בעיקר נוכחים. בעיקר נמצאים. אם יש רצון לדבר – מדברים.. אם יש רצון לשתוק – שותקים.. אם יש רצון לשיר – שרים… אם יש רצון רק להחזיק יד תומכת – מחזיקים, ואם אין רצון לכלום – גם לכך נותנים מקום. המפגש עבורי הוא בעיקר להיפגש עם מה שיש באותו הרגע ולשהות יחד במרחב ובתהליך של האדם אותו אני מלווה.
