טיפול כתהליך פיסול ופילוס דרך – מחשבות על טיפול כיצירת אומנות ועל המטפל כאומן

לכל מטפל צורת הטיפול הייחודית לו, טביעת אצבע חד פעמית, שאין עוד כדוגמתה.
טביעת האצבע הייחודית שלנו כמטפלים היא משהו שמתפתח, משתנה, מתעבה, מתחדד, מתרחב ומשתכלל עם הזמן, אך משהו במהות שלה, בליבה, תמיד נשאר בוהק, מהבהב, זוהר ומסמן דרך. וחובתינו להיות קשובים לה בנאמנות.
אני מאמינה שככל שנסכים להיות מושקעים בפיסול טביעת האצבע הייחודית לנו ונחזור אליה תמיד כמצפן ניווט, כך נהיה עדים יותר ויותר לפילוס הדרך המתהווה אצל מטופלינו.
לאורך השנים ועם הניסיון הנצבר, אני יכולה כיום "לפסל" יותר בקלות את האופן שבו אני נפגשת עם אנשים. אני יודעת היום לומר שבמהלך פגישה, מעבר לכל האינפורמציה הרגילה של חמשת החושים שנקלטת במרחב הטיפולי, אני חווה אינפורמציה דרך תמונות או מילים אשר עולים בהכרתי. התמונות יכולות להיות אמיתיות או דמיוניות, שלמות או פיסות תמונה, מובנות או סימבוליות, שדרך שיחה ושאלות למטופל מקבלות פרשנות אינדיווידואלית ואישית, רלוונטית לכל מטופל בפני עצמו.
התמונות והמילים שעולות קשורות תמיד לסיפור חייו של המטופל והן כמו זרקור על מקומות בהם הוא תקוע וקשיים או דילמות שהוא עסוק בהם. תשומת לב לצמתים רגשיים או פיזיים אלו, תוך שילוב תהליך של דמיון מודרך, מיינדפולנס ותשומת לב לתחושות הגוף ברגע הנוכחי, מקדמת את התהליך הטיפולי בדרך לריפוי ומביאה להקלה ולמודעות גדולה יותר של האדם כלפי עצמו. התמונות שעולות הן כמו פְרֵיְים אחד מתוך הפִילְם השלם האישי של אותו אדם, שנפתח ונפרש ומתגלה עוד קצת בכל פעם מחדש.
אני מאחלת לעצמי, ולנו המטפלים, לדבוק בטביעת האצבע הייחודית לנו, ללכת אחריה, להעמיק בה ולתת לה להוביל אותנו כמו מגדלור, היודע להוביל את הספינות לחוף מבטחים, לא משנה עד כמה הים סוער.